בשם השימור: מפת הכוח של African Parks, טענות הילידים ודוח החקירה שמעולם לא פורסם
הנסיך הארי צפוי לפרוש בקרוב מהנהלת African Parks, אך השאלה הדחופה יותר היא מדוע הארגון, המנהל יותר מ-20 מיליון הקטרים ב-13 מדינות באפריקה, מעולם לא פרסם דוח מרכזי על הפרות זכויות אדם שהזמין בעצמו. עוד לא ברור מדוע טענות שלפיהן פקחים חמושים הכו, עינו ותקפו מינית בני קהילות ילידיות טרם זכו לבדיקה שקופה ולמענה מלא.
מאחורי הידיעה כי הנסיך הארי עומד לפרוש מהנהלת African Parks עולה שאלה עמוקה יותר. הארגון הלא-ממשלתי, שמטהו בדרום אפריקה, שולט באמצעות הסכמי ניהול ארוכי טווח עם ממשלות שונות ביותר מ-20 מיליון הקטרים של שטחים מוגנים ב-13 מדינות באפריקה. פקחיו החמושים מואשמים בהכאה, בעינויים ואף בתקיפה מינית של בני קהילות ילידיות. עם זאת, דוח חקירה מרכזי שהיה אמור לחשוף את האמת נותר נעול בארכיון זה שנתיים ומעולם לא פורסם.
לפי דיווח של דויטשה ולה, העיתונאי ההולנדי אוליבייה ואן בימן, העוקב זה זמן רב אחר African Parks, אמר בריאיון כי בני משפחת המלוכה והארגון נעשו כעת "יותר נטל זה על זה". אולם הוא הדגיש כי הפרשה גדולה בהרבה מפרישתו של בן מלוכה צעיר מתפקיד טקסי של גזירת סרטים.
ליבת פעילותו של African Parks היא מודל של "ניהול מואצל": מדינות אפריקאיות מעבירות לארגון את הניהול ארוך הטווח של שטחים מוגנים. הקרקע נותרת בבעלות המדינה מבחינה משפטית, אך הארגון מקבל לידיו מגוון רחב של תפקידים, משימור אקולוגי, תשתיות ותיירות ועד מבצעים נגד ציד בלתי חוקי. באזורים מסוימים השפעתו מגיעה גם לפיקוח על גבולות. הארגון אומר כי בכוונתו להרחיב את פעילותו ל-30 פארקים עד שנת 2030.
"הם השתלטו בתוך הפארקים על המונופול של המדינה על הפעלת כוח", אמר ואן בימן לדויטשה ולה. כמה מבקרים מגדירים את המבנה הזה "מדינה בתוך מדינה". הפקחים החמושים של הארגון מוסמכים לנקוט בעת הצורך שיטות נוקשות ללא מגבלות ברורות. בתוך מערך הכוח הזה הלכו והצטברו בשנים האחרונות עימותים בין פעולות השימור לבין הקהילות המקומיות.
הטענות החמורות ביותר מתמקדות בפארק הלאומי אודזלה-קוקואה שברפובליקה של קונגו. בשנת 2023 דיווחו בני הבקה, עם ילידי מקומי, כי פקחי African Parks הפעילו נגדם אלימות, עינויים והתעללות מינית. הארגון שכר לאחר מכן את משרד עורכי הדין הלונדוני Omnia Strategy כדי לערוך חקירה פנימית. שנתיים מאוחר יותר הודה African Parks כי אירעו "הפרות מסוימות של זכויות אדם", אך ואן בימן גילה כי דוח החקירה המלא מעולם לא פורסם. ככל הידוע לו, אפילו ממשלת הרפובליקה של קונגו, שחתמה עם הארגון על הסכם ההפעלה, לא קיבלה גישה אליו.
עד היום לא ידועים במדויק השתלשלות האירועים באודזלה-קוקואה ומספר הנפגעים. African Parks הבטיח לקדם רפורמות והודה בליקויים במערכות ובנהלים שלו, אך ואן בימן מתח ביקורת על "חוסר שקיפות קיצוני" לאורך כל הפרשה. הארגון דחה לחלוטין את תיאוריו וטען כי ספרו כולל "מאות טעויות עובדתיות" ומספר דומה של "הצהרות מטעות באופן חמור". הוא גם הדגיש כי חלק מן ההפרות שעליהן כתב ואן בימן התרחשו מחוץ לתחום שליטתו.
African Parks מצהיר במקביל על מדיניות של אפס סובלנות להפרות ומפעיל מנגנון תלונות. עם זאת, ואן בימן ראיין בכמה מדינות באפריקה פקחים לשעבר ואנשים שנפגעו מפעולות השימור. שוב ושוב הוא נתקל בבעיה מרכזית: הארגון הרחיב מאוד את הגדרת "הציד הבלתי חוקי". מקומיים אחדים שצדו רק כדי להאכיל את משפחותיהם טופלו כאילו היו ציידים מקצועיים הקשורים לרשתות פשע בינלאומיות. בזמביה סיפרו לו פקחים לשעבר כי אנשים שנעצרו בחשד לציד בלתי חוקי עלולים לסבול מ"מכות, ואולי מעינויים קשים מאוד".
גם היסודות הרעיוניים של הארגון שנויים במחלוקת. African Parks נוסד בידי איש העסקים ההולנדי פול פנטנר ואן פליסינגן. ואן בימן כותב בספרו כי לפי דיווחים, למייסד הייתה דעה שלילית על אפריקאים, וכי בשנות השמונים הוא סירב לתמוך בסנקציות הכלכליות הבינלאומיות נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. שותף עסקי לשעבר שהיה מקורב למייסד סיפר לוואן בימן כי בצמרת ראו לכאורה באפריקאים מי שחסרים את הכסף ואת כושר הניהול הדרושים להגנה על משאבי הטבע שלהם. בראשית דרכו פעל מטה African Parks בהולנד, ואן בימן מתאר כיצד העובדים שם נהגו לפרוש מפות של אפריקה ולתכנן אילו שטחים מוגנים יקבלו לידיהם בהמשך.
"קשה לי שלא לחשוב על המתיישבים הקולוניאליים מלפני כמה מאות שנים, שהביטו באותן מפות וחיפשו הזדמנויות להתפשטות קולוניאלית", אמר ואן בימן לדויטשה ולה. African Parks דוחה את האפיון הזה ומדגיש כי חתם על חוזים רבים עם ממשלות אפריקאיות "בתום לב ובכבוד הדדי".
השלכות השערורייה אינן נעצרות ביבשת אפריקה. לצד פרישתו של הנסיך הארי, גם כספים אירופיים וגרמניים זורמים למיזמי שימור הקשורים ל-African Parks. הארגון טוען כי המימון מאפשר לו לשתף פעולה עם קהילות מקומיות, וכי ב-64 אחוזים מן האזורים שבניהולו חיים תושבים מקומיים וב-90 אחוזים מן הפארקים מותרת גישה חוקית למשאבים. ואולם ואן בימן אומר כי בלי בדיקה מספקת ומנגנוני אחריותיות אי אפשר לאמת את הטענות האלה. הדוח שהיה אמור לחשוף את שעברה קהילת הבקה עדיין סגור בפני ממשלת קונגו, המממנים האירופיים והציבור.
אין עדיין תגובות. התחילו את הדיון.