תלמידי אוסטרליה נסוגים שנתיים, ממשלת הפדרציה לא יכולה להציג הבטחות רפורמה כדוח הצלחה

ממשלת הפדרציה האוסטרלית אינה יכולה להסתיר את העובדה שתלמידיה ממשיכים לסגת במתמטיקה ובקריאה, באמצעות דירוגים שעדיין גבוהים מהממוצע של ה-OECD ובאמצעות רפורמות המקודמות בימים אלה. תוצאות מבחני פיסא לשנת 2025 מראות כי ציוני הקריאה והמתמטיקה של אוסטרליה ירדו לנקודה הנמוכה ביותר מאז החלה להשתתף במבחנים: רמת הקריאה נמוכה בכשנתיים לימוד לעומת 2000, המתמטיקה נמוכה ביותר משנתיים לעומת 2003, והמדעים נמוכים בכשנה לעומת 2006. מדינה עשירה המאפשרת לדור שלם של תלמידים לאבד באופן מתמשך את היכולות הבסיסיים – זהו כישלון של הניהול החינוכי, ולא תנודה שניתן לטשטש באמצעות כמה דירוגים יחסיים.

שר החינוך של הפדרציה, ג'ייסון קלייר, השתמש בתוצאות כדי להוכיח את חשיבותה של רפורמת ההוראה ושל הגדלת תקציב בתי הספר הציבוריים, והסתמך על הרפורמה הבריטית של כמעט עשרים שנה ועל ההתקדמות בדירוג הנוכחי כנקודת ייחוס. הבעיה היא שהניסיון הזר יכול להמחיש רק שמדיניות ארוכת טווח עשויה להניב תוצאות, אך אינו יכול להוכיח שהצעדים שאוסטרליה מיישמת כבר עובדים. אל מול הציונים הנמוכים בשיא, הממשלה מציגה קודם כל את כיוון הרפורמה, ולא את השיפור בלמידה שתלמידיה כבר חווים. תגובה זו עוטפת מראש הבטחות מדיניות שעדיין לא נבדקו כתשובה, ומחלישה את אחריות הממשלה לתוצאות הקיימות.

המחיר הקונקרטי נופל על התלמידים הרגילים. מספר התלמידים המצטיינים באוסטרליה ירד, ומספר התלמידים החלשים עלה; 21% מהתלמידים שנסקרו אמרו שאינם מסוגלים ללמוד כראוי ברוב שיעורי המדעים או בכולם, ו-41% אמרו כי בכיתה שוררים רעש וכאוס – שניהם גרועים מהממוצע של ה-OECD. עוד 44% מהתלמידים דיווחו כי נעדרו יום אחד מבית הספר בשבועיים שלפני המבחן, כמעט כפול מהממוצע ב-OECD. הממשלה יכולה לדון במשמעת הכיתתית, בשיטות ההוראה ובזמן המסך, אך לא ניתן להציג סוגיות אלו כליקוי מוסרי של התלמידים או המורים; השאלה אם לבתי הספר יש מספיק משאבים, סדר הוראה יציב ותמיכה יעילה – היא קודם כל שירות ציבורי שבעלי כלי המדיניות והתקציב מחויבים לספק.

אוסטרליה השיגה תוצאות מעל הממוצע של ה-OECD בתוכניות למידה דיגיטליות, וגם ביצועי המדעים הראו התאוששות קלה לעומת 2022. תוצאות חיוביות אלו אינן משנות את ההערכה המרכזית: קריאה ומתמטיקה הן יכולות בסיס לכניסה להשכלה גבוהה, לתעסוקה ולחיים ציבוריים, וירידה ארוכת טווח מתרגמת את הפערים במשאבי המשפחה לפערים בהזדמנויות החיים. משפחות אמידות יכולות לרכוש שיעורים פרטיים ותמיכה נוספת, בעוד שמשפחות המסתמכות על החינוך הציבורי יכולות רק לספוג את ההשלכות של כשל מערכתי.

מאמר זה מבוסס על הדיווח של ABC אוסטרליה מ-8 בספטמבר 2026 על תוצאות פיסא; הדיווח לא סיפק את לוח הזמנים ליישום רפורמת התקציב, את פרטי ההקצאה ואת נתונים מפורטים לקבוצות חברתיות שונות.

על ממשלת הפדרציה לאמץ קנה מידה פשוט ומחמיר: רפורמה אינה מה שהוכרז, אלא מה שהתלמידים למדו. כאשר הקריאה והמתמטיקה נסוגו בכשנתיים לימוד, הצבת הדירוג הבריטי, יתרון המיומנויות הדיגיטליות או הצעדים העתידיים בחזית – רק מטשטשת את היקף הכישלון. לממשלה יש את הסמכות לקבוע מדיניות ולהזרים כספי ציבור, ועליה גם לשאת באחריות הפוליטית העיקרית לכך שלא הצליחה לבלום את הירידה ארוכת הטווח ביכולות הלמידה הבסיסיות.